בחודש ינואר 2020, לא כזה מזמן, שגרירי האמירויות, בחריין וסולטנות עומאן הגיעו לבית הלבן כדי לכבד את נשיא ארה"ב, טראמפ, בנוכחותם, לרגל הצגת תכנית השלום האזורית השנויה במחלוקת ("עסקת המאה"), כשלצדו ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

שמונה חודשים חלפו והבית הלבן שוב התקשט במלוא הדרו לכבוד הסכמי השלום בין ישראל לבין האמירויות ובחריין. הפעם שתי המדינות לא הגיעו כמשקיפות מהצד, אלא כשחקניות ראשיות בהצגה. מי שהפעם השקיף מהצד היא שוב עומאן ששלחה את שגרירה וגם סגניתו של שגריר סודאן. שתי מדינות שנמצאות בצמרת טבלת המדינות שמנרמלות את היחסים עם ישראל.

את הפוסט הפעם אנצל כדי לסקור מדינות בולטות באזור ששמן הוזכר כמי שצפויות ללכת בעקבות האמירויות ובחריין. הרבה תלוי מן הסתם בלחצים שארצות הברית מפעילה על אותן מדינות.

עומאן

סולטנות עומאן המפרצית היא מדינה מיוחדת במינה. מעין עוף מוזר גם בנוף המפרצי והמזרח תיכוני. הטיקט של הסולטנות מאז ומתמיד הוא להיות המגשרת בסכסוכים אזוריים. עומאן נזכיר היא זו שהביאה את פריצת הדרך בהסכם הגרעין בין ממשל אובמה לממשל בטהראן. בכלל מדינות ערב מתחרות אחרת עם השנייה על מי תהיה שושבינה של יותר הסכמים ששמים קץ לסכסוכים באזור.

אצל עומאן באופן מסורתי הדרייב הזה מגדיר את מעמדה במפרץ ובאזור בכלל – אפס אויבים ומלא חברים, כולל גם אלה שנחשבים לסדין אדום בעיני חבריה, איראן בראשם. אבל יש צד שני למטבע וגם ישראל היא ממש לא אויבת של עומאן.

כבר בשנות התשעים אחרי הסכמי אוסלו עומאן וישראל פתחו נציגויות מסחריות. גם רבין ופרס ביקרו שם ונפגשו עם הסולטאן קאבוס, האיש ששלט ביד רמה במדינה במשך חצי מאה במדינה. האינתפאדה השנייה הביאה לניתוק היחסים הרשמיים, אך מתחת לראדר היחסים המשיכו להתקיים. באוקטובר 2018 העולם הערבי הוכה בתדהמה כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובכירים ישראלים נוספים ביקרו באופן פומבי במדינה המפרצית וזכו לקבלת פנים מרשימה מהסולטאן קאבוס.

העומאנים שיווקו את הביקור בזמנו כניסיון שלהם לפתור את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. גם אבו מאזן הגיע לסולטנות באותו פרק זמן וזה שיחק לידיהם של העומאנים.

מאז קרו כמה דברים בעומאן. הדבר המשמעותי הוא מותו של הסולטאן קאבוס בינואר שעבר. את קאבוס החליף בצורה חלקה בן דודו, היית'ם בן טארק. גם שר החוץ הוותיק והמוערך, יוסף בן עלווי, הוחלף בחודשים האחרונים אחרי 23 שנה בתפקיד. עלווי נפגש עם ראש הממשלה נתניהו בוועידת ורשה ב-2019 ונראה ששיחק תפקיד מרכזי בהתקרבות לישראל.

מצד אחד העומאנים נראים כמו מועמד ברור מאליו. הסולטנות הייתה מהבודדות במרחב שבירכו על ההסכמים בין ישראל לבין בחריין והאמירויות. היא מאוד מקורבת לארצות הברית. אבל מאידך חילופי הגברי וחילופי הדורות במקרה של עומאן שמתכנסת פנימה אולי מעכבים את גלגלי הנורמליזציה וגם החשש מכך שאם עומאן תלך על המהלך, אז היא תאבד את תפקידה האזורי כמתווכת האולטימטיבית בעיקר בכל מה שקשור לאיראן.

לפני שנתיים הייתי בעומאן. על פניו היה נראה שאנשים מקדמים את פנינו בברכה, אבל הם תמיד מקפידים להכניס את הסוגיה הפלסטינית למשפט השני ונראה שההתלהבות במישור העממי בהקשר של הנורמליזציה פחות גבוהה מהאמירויות למשל. "באופן רשמי איני יודע. במישור העממי, יש התנגדות. אישית אני מקווה שתיושם יוזמת השלום הערבית. רוצים שיהיה שלום לכולם, לנו, לכם ולפלסטינים", אמר לי בימים האחרונים מהנדס נפט בסולטנות. ימים יגידו

סעודיה

עם כל הכבוד לאמירויות, בחריין ומדינות נוספת גם הפלסטינים וגם הישראלים יודעים שכאשר תגיע ההכרזה מריאד או מוושינגטון על נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, אנחנו נמצא את עצמנו במזרח תיכון אחר לחלוטין. סעודיה, שומרת שני המקומות הקדושים לאסלאם במכה ואל-מדינה, סעודיה, הוגת יוזמת השלום הערבית שלפיה אין נרמול לפני פתרון הסוגיה הפלסטינית. היעלה כזה דבר על הדעת? זאת תהיה טלטלה בכל מובן המילה.

גם טראמפ יודע את זה ולכן באירועי החתימה על הסכם השלום בין ישראל לאמירויות ובחריין דיבר שלוש פעמים לפחות על שיחותיו עם מלך סעודיה ויורש העצר בעניין הנורמליזציה.

נכון לכתיבת שורות אלה נראה שעדיין הרגע הזה לא כל כך קרוב והסיבות רבות. המרכזית שבהן כפי שפרסם הוול סטריט ג'ורנל האמריקני בסוף השבוע – חילוקי דעות קשים בין מלך סעודיה, סלמאן, שמתנגד לנורמליזציה, לבין יורש העצר הסעודי השאפתן, מוחמד בן סלמאן, שתומך במהלך.

חילוקי הדעות האלה לא נחשפים בפעם הראשונה. אך הם כן נותנים הצצה למתרחש בחצר המלוכה הסעודי שממשיך לגעוש בימים אלה סביב ההסכמים בין לבין האמירויות ולבחריין. המלך מייצג במידה רבה את הדור הישן ואילו בן סלמאן את הדור החדש שהסוגיה הפלסטינית פחות בוערת בעצמותיו.

גורם סעודי בחצר המלוכה שמשוחח איתי בעת האחרונה מקפיד להזכיר את המעמד הרגיש של סעודיה בעולם הערבי והאסלאמי, עצם היותה שומרת שני המקומות הקדושים לאסלאם במכה ואל-מדינה. מהלך כמו נרמול יחסים עם ישראל למדינה שמיליוני מוסלמים עולים אליה לרגל כל שנה יכול לפגוע באותו מעמד.

על כן לפי אותו גורם סעודיה ממתינה, רוצה לראות עוד מדינות שהולכות על זה. "בחריין והאמירויות לא היו יכולות ללכת על המהלך הזה בלי אור ירוק סעודי", אמר לנו אותו גורם ויומיים לאחר מכן הסעודים התירו למטוסים ישראליים לחוג במרחב האווירי שלהם כדי לנחות באמירויות בעקבות ההסכם.

עם זאת צריך לזכור עוד משהו. מלבד חילוקי הדעות בין המלך לבן סלמאן, שעלו לכותרות, לבן סלמאן יש אופוזיציה מתחת לרגליו. כל סיפור ההכתרה שלו הוא שנוי במחלוקת. מחזיר אתכם ליוני 2016, אז בן סלמאן הוקפץ למשרת יורש העצר במקום שר הפנים המוערך, מוחמד בן נאיף. היום בן נאיף ואחיו של המלך אחמד כבר נמצאים מאחורי סורג ובריח בטענה שניסו לעשות הפיכת חצר בארמון בחודשים האחרונים.

אני מספר לכם את זה כי סביר שיש עוד נסיכים שלא כל כך מרוצים מהמהלכים של בן סלמאן במישור הפנימי והחיצוני – המלחמה בתימן, המאבק באיראן ושלוחותיה, הסכסוך עם קטר השנואה, הרפורמות שקשורות למעמד האישה, צמצום השפעתם של אנשי הדת והדיכוי של כל ביקורת נגדו(פרשת חיסול העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י כמשל).

כשמחברים את הנקודות מבינים שלא בטוח בכלל שבן סלמאן ירצה לעשות מהלך דרמטי שכזה לפני שהוא ינחת בכס המלוכה במקום אביו, בן ה-84, שאינו נהיה צעיר ובריא מיום ליום. בניגוד למקרה העומאני, קרב הירושה בסעודיה עשוי להיות חלק הרבה פחות ולכן בן סלמאן כך נראה מעדיף לחכות וגם להחזיק אצבעות לטראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב. אם הכוכבים יסתדרו כמו שצריך, נורמליזציה בהחלט על הפרק בעידן של בן סלמאן ולא של סלמאן.

סודאן

בחודש אוגוסט אחרי ההכרזה על ההסכם עם האמירויות, קרה דבר לא שגרתי. שר החוץ, מייק פומפאו, שנחת בישראל כמה ימים לאחר מכן שינה במפתיע את מסלול טיסתו והחליט לנסוע מישראל לח'רטום, בירת סודאן, כדי לשכנע את ההנהגה שם ללכת על נורמליזציה עם ישראל. לפי שעה המאמצים האלה לא נשאו פרי, אך סודאן היא אחת המועמדות המובילות ללכת לכיוון הנ"ל. נחזור קצת אחורה. כבר בתקופת הרודן עומאר אל-בשיר, שינתה המדינה הערבית אפריקנית כיוון. ממדינה שישראל מפציצה בה לפי פרסומים זרים משלוחי נשק מאיראן שהיו מיועדים לחמאס, למדינה שמגרשת את האיראנים מארצה ועוברת למחנה של סעודיה ושותפותיה.

הסיבה היא כמובן כסף. סודאן משנות התשעים מואשמת על ידי ארצות הברית במתן תמיכה לארגוני טרור – אל-קאעידה, האחים המוסלמים ומי לא שמצא שם מקלט. "בעבור" אותה תמיכה הסודאנים נכנסו לרשימת הסנקציות האמריקניות והכלכלה שלהם בדעיכה תמידית. אל-בשיר ניסה לגייס את סעודיה כדי לגרום עוד בזמן אובמה להסיר את הסנקציות. זה הצליח באופן חלקי מאוד וישראל שיש לה לובי חזק והשפעה בבית הלבן היא בהחלט פרטנר שאפשר לגייס גם כן, למי שתהה מה האינטרס.

כשזה המצב, פתאום דוברים כאלה ולמיניהם בזמן אל-בשיר החלו לדבר על האפשרות של נורמליזציה. מעין בלוני ניסוי שנזרקו לאוויר ולא קרה איתם הרבה. אל-בשיר כידוע כבר לא כאן. בשנתיים האחרונות סודאן עוברת טלטלה היסטורית. הרודן ששלט במשך שלושים שנה נפל אחרי מחאה אדירה נגדו ויש הנהגה חדשה – סמי צבאית, סמי אזרחית.

הסיפור של הנורמליזציה לא באמת התרומם אצל אל-בשיר ודווקא אחרי לכתו נראה שיש תזוזה. בחודשים האחרונים ראש הממשלה, נתניהו, נפגש באוגנדה עם הנשיא הזמני של המדינה, עבד אל-פתאח אל-בורהאן, אישיות צבאית מוכרת עוד מזמן אל-בשיר שידיו פחות היו מגואלות בדם בטבח הנורא בחבל דארפור. במקביל סיוע ישיר הועבר מישראל לסודאן כדי לסייע בבלימת נגיף הקורונה.

אל-בורהאן ואנשיו כך נראה רואים בנרמול היחסים עם ישראל, מהלך שיוביל באופן סופי להסרת הסנקציות מצד ארצות הברית. אלא שבתוך ההנהגה הסודאנית יש חילוקי דעות בנושא בייחוד שכרגע סודאן נמצאת בתקופת מעבר. ראש הממשלה האזרחי, עבדאללה חמדוכ, אמר לשר החוץ האמריקני בביקורו שאין לו מנדט לקבל החלטה כזו ורק אחרי הבחירות, כלומר עוד שנתיים, יהיה אפשר לדבר על כך. העניין הוא כזה – המצב הכלכלי של סודאן רק מוחרף והאסונות באות בצרורות – הקורונה ולאחרונה שיטפונות קשים.

היא זקוקה כמו אוויר לנשימה להוצאתה מרשימת המדינות שתומכות בטרור. בוושינגטון יודעים את זה ומנסים לקשור בין הנורמליזציה לבין הצעד הזה. בינתיים ההנהגה מהססת. הציבור מכונס פנימה, אבל יש גורמים שמזוהים עם האחים המוסלמים ושרידים של הזרם הנאסריטי שלא ממש מתלהבים מהמהלך.

"יש עדיין קשיים רבים", אמר לי השבוע כתב של ערוץ בכיר בח'רטום. מנגד דובר משרד החוץ הסודאני שפוטר בגלל שאמר שארצו תהיה המדינה הבאה שתחתום על הסכם עם ישראל אופטימי: "הרכבת יצאה מהתחנה". ימים יגידו.

כווית

"אנחנו נהיה האחרונה לנרמל את היחסים עם ישראל". את המנגינה הזו כבר משמיעים בכווית המפרצית כבר הרבה שנים. בסוף השבוע האחרון נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הפתיע כשאמר במפגש בבית הלבן עם בנו של אמיר כווית שייתכן שכווית תהיה המדינה הבאה שתנרמל את היחסים. הרבה גבות הורמו כי כווית לא ממש מוזכרת בטבלת המועמדות שלנו.

בכווית מצד אחד בשנים האחרונות הושמעו קולות בעד הנורמליזציה של עיתונאים ופובליציסטים. אבל במקביל הסולידריות עם הפלסטינים פועלת שם שעות נוספות בעיקר בפרלמנט הלעומתי ובכווית בניגוד אולי למדינות אחרות במפרץ שמנסות למגר את האחים המוסלמים, שם הם בהחלט דומיננטיים ולכן ההתנגדות לנרמול היחסים עם ישראל נשמעת היטב.

במקביל כווית נמצאת כיום בתקופה שלטונית רגישה. אמיר כווית בן ה-91, סבאח אל-אחמד א-סבאח, נמצא בארה"ב כבר תקופה ארוכה לשם טיפולים ולכן לא נראה שזו התקופה האופטימלית בעבור ההנהגה שם לקבל החלטה מהסוג הזה.

שלא תטעו יש בכווית מי שלא מחבב את הפלסטינים. זוכר להם איך הם עמדו לצדו של נשיא עיראק, צדאם חוסיין, כשצבאו פלש לכווית ועדיין אפשר להמתין קצת עם הטיסה לכווית סיטי.

מרוקו

המושג של נרמול יחסים עם מרוקו לא נשמע טבעי כי הרי במדינה הצפון אפריקנית יש את הקהילה היהודית הכי גדולה מבין מדינות ערב שזוכה לכבוד רב מבית המלוכה ומהמלך, מוחמד השישי. ישראלים נוסעים לטייל במרוקו מדי שנה ועדיין כאמור יחסים רשמיים אין בדמות שגרירויות ברבאט ובתל אביב. לאחרונה פורסם שבמרוקו הסכימו לקו טיסות ישיר בין ישראל למרוקו מה שהוכחש באופן מידי.

יחסים רשמיים בין מרוקו לישראל כבר היו בעבר אחרי הסכמי אוסלו, אבל בדומה למדינות אחרות אחרי האינתפאדה השנייה נותקו היחסים.

צריך לזכור כמה דברים – קודם כל הזיקה של מלך מרוקו למקומות הקדושים בירושלים ולסוגיה הפלסטינית, שנית גם אם זה פחות משמעותי ממה שנראה וגם את הלובי שנשמע היטב בממלכה נגד נרמול היחסים עם ישראל. גם שם גורמים המזוהים עם האחים המוסלמים משח'ים תפקיד. שלישית, מדובר במהלך שהאמירויות החלה ויש יחסים רעים במיוחד בין האמירויות למרוקו, אולי יהיה קשה לממלכה ללכת אחרי האמירויות. גם מאבקי כבוד, יוקרה ודם רע הם חלק מהעניין. ימים יגידו.

קטאר

האם קטאר תצטרף לקטר הנורמליזציה? לא בטוח. על המזוודות שהשליח הקטארי, אל-עמאדי, מביא לעזה כדי לשמור על שקט כולם שמעו ולמרות הכל צריך לזכור שקטאר כיום נמצאת במחנה שמנגד, כלומר לא במחנה של סעודיה והמדינות האחרות. ארבע שנים אחרי החרם עליה בגלל תמיכתה בטרור, קטאר עדיין נחשבת לילד הרע של השכונה. היא עמוק בתוך המחנה של טורקיה התומך באחים המוסלמים. היא כן מנסה להישאר קרוב לאמריקנים בין השאר באמצעות תיווך בינם לבין ארגוני טרור אחרים כמו טליבאן באפגניסטן. אבל נרמול היחסים עם ישראל, עוד לא קרוב. כך גם לדברי, דיפלומטים קטארים שקשרו בימים האחרונים את נרמול היחסים בפתרון הסוגיה הפלסטינית.

תזכורת – אחרי הסכם אוסלו כבר הייתה לישראל נציגות כלכלית בבירת קטר דוחה. ב-2009 היא נסגרה בעקבות מבצע עופרת יצוקה בעזה.

סוגיית מפתח בהקשר של נרמול היחסים עם קטאר היא האם ארצות הברית תצליח לאחות את הקרע בין קטאר לבין סעודיה, האמירויות, בחריין ומצרים. אם כן עוד עשויות להיות הפתעות. אבל עד אז, נראה שקטאר תמשיך להזרים דולרים לעזה, לנהל יחסים עם ישראל מאחורי השולחן ולהמשיך לבחוש בכל פינה באזור.

עוד מדינות על הפרק

בתקופה האחרונה ברשות הפלסטינית דווקא סיפרו על עוד מדינות שמקיימות שיח בנושא הנרמול עם ישראל. "איי קומורו, ג'יבוטי ומאוריטניה בנוסף לעומאן וסודאן", ציין בכיר הרשות, אחמד מג'דלאני, באחד הראיונות. עם מאוריטניה כבר היו לישראל יחסים אחרי אוסלו ועד לעופרת יצוקה ב-2009. לא מן הנמנע שדווקא עם המדינות שנמצאות פחות באור הזרקורים יהיה קל יותר להגיע להסכמים כאלה. מאוריטניה אגב בירכה על ההסכם בין ישראל לאמירויות. הכל פתוח