גם ב-2020 לקריקטורות בעיתונות המודפסת והמקוונת יש תפקיד משמעותי בעיצוב דעת הקהל ובהעברת מסרים. בעולם הערבי זה נכון אף שבעתיים. הקריקטורה היא דף המסרים המצויר של כלי התקשורת שאתה מעיין בו והיתרון שלה שבניגוד לטקסטים המסובכים ומורכבים היא מעבירה בתוך שניות את המסר.

כבר במשך עשרות שנים ישראל מככבת באותן קריקטורות בעיתונות הערבית שמכילות אף סממנים אנטישמיים בעיקר בכל מה שקשור ליחסה לפלסטינים. אבל לא רק. בשנים האחרונות היא קצת נדחקה הצידה, לא יותר מדי, בצל האביב הערבי והסכסוכים בתוך מדינות ערב והאסלאמיות שגם השליכו על מושאי האיור של הקריקטוריסטים. פתאום למשל בעיתונות הפרו סעודית, הקריקטורות נגד איראן ושלוחותיה בזינוק וגם נגד טורקיה, קטאר והאחים המוסלמים. בצד השני של המתרס, בעיתונות הקטארית למשל, כמעט אין יום בלי קריקטורה שלועגת לנשיא מצרים, א-סיסי.

אבל גם אם ישראל נדחקה הצידה, אף אחד לא מצפה לקריקטורות חיוביות על ישראל. אלא שלאחרונה בצל הסכמי השלום בין ישראל לאמירויות ולבחריין זה קרה. החלוצה אולי של אותן קריקטורות היא אמנה אל-חמאדי, קריקטוריסטיתונ בעיתון אל-איתחאד, שנחשב לאחד הפופולאריים במדינה שהראתה את ישראל באופן חיובי למד בטח בהשוואה לשנים עברו.

בקריקטורות של אמנה ישראל מופיעה לצד בחריין, האמירויות וארצות הברית כמי שמצמיחה את השלום באזור והיא גם תופסת מקום של כבוד לצד יונת השלום הלבנה המפורסמת.   

השבוע הקריקטוריסטית הצעירה התפנתה לשיחה קצרה איתנו שנותנת הצצה קטנה לחייהם של קריקטוריסטים בעולם הערבי. את דרכה האמנותית החלה אמנה עוד בצעירותה: "אני התחלתי לצייר קריקטורות עוד בספסלי הלימודים ובמהלך לימודיי האקדמאים. הייתי מתארת את האירועים החשובים באוניברסיטה באמצעות קריקטורות מעניינות וחיוביות. לאחר מכן הצטרפתי לחברת המדיה של אבו דאבי בעיתון אל-איתחאד כקריקטוריסטית כדי לתרגם את האירועים העולמיים, הלאומיים, הפוליטיים והחברתיים לקריקטורות. השתתפתי בתערוכות בינלאומיות בסין, מצרים, תוניסיה, הודו, מרוקו ספרד וזכיתי בפרסים רבים ותעודות הערכה במישור המקומי והבינלאומי. הייתי אפילו שופטת במישור המקומי והבינלאומי בתחרויות של קריקטורות ואיורים של ילדים".

אחת השאלות החשובות כיום הוא עד כמה הקריקטורות בעצם משפיעות לעומת העבר בעידן שבו המסרים עוברים במהרה ברשתות החברתיות. אמנה סבורה שלקריקטורות עדיין יש תפקיד מרכזי בעיצוב דעת הקהל בעולם הערבי: "ז'אנר הקריקטורות משפיע מאוד על הרחוב הערבי. השוני קשור לאמצעי שבהם מתפרסמות הקריקטורות ובייחוד ברשתות החברתיות המודרניות שסייעו בהפצת הקריקטורות בצורה עוצמתית ומהירה יותר. בנוסף גם יש התפתחות בטכנולוגיה הכלים לאיור הקריקטורות, מה שגרם לתפוקה גדולה יותר ומגוונת יותר של קריקטורות במישור הפוליטי, החברתי ומישורים נוספים. כיוון שהקריקטורות הן אמנות אנרכיסטית ופשוטה בשפה שלה שמדברת לכולם, כל המרכיבים של הקריקטורות מגיעים לכל שכבות הגילאים ולשלל התרבויות. הן לא מצריכות תרגום או ניתוח ולכן משפיעות מאוד".

ניסינו לשאול את אמנה על הקריקטורות הקשות שפורסמו בעבר נגד ישראל בתקשורת הערבית בעלת ניחוח אנטישמי לעתים והאם היא סבורה שזה ישתנה אחרי ההסכמים וזוהי תשובתה: "אצלנו באמירויות, המדינה שלנו מאז תקופת השייח' זאייד המייסד, היא מושתת על סובלנות, זניחת הגזענות, מתן כבוד לאחרים לא משנה מה צבעם ואמונתם. אני סבורה שהסכם השלום יסייע שרוח השלום תשכון ביננו".

אמנה כפי שאומרת לנו סבורה כי אפשר לשנות את התדמית הטיפוסית של ישראל באמצעות התמקדות בדברים החיוביים של החברות שלנו שצריכים כלשונה לכפות את עצמם על הקריקטורות. אך חשוב לומר שבקריקטורות שהיא שלחה יש מן הסתם יישור קו עם האג'נדה של ההנהגה באבו דאבי. קריקטורה של שעון חול שיוצאת נגד ההתערבות של טורקיה במדינות האזור וקריקטורה על המצב הקשה בלבנון, לצד קריקטורות על המאבק בקורונה וקריאה לשמור על ההנחיות ולהישאר בבית.

בהקשר הזה שאלנו את אמנה האם היא רואה בקריקטורות כבמה לחופש ביטוי בעולם הערבי ומתיחת ביקורת אפילו על השלטון. תשובתה הייתה מעניינת מאוד: "אמנות הקריקטורות היא כלי כמו כל כלי אחר שיכולות להיות לו נקודות לחיוב ולשלילה. אני מעדיפה שזה יהיה כלי חיובי. אני מסכימה חלקית איתך שהקריקטורות היא במה לחופש ביטוי, אבל עלינו גם לכבד את הגבולות של חופש הביטוי הזה. התרבות ממשיכה להתקיים, כל עוד אתה מכבד את האחרים ולכל אדם יש את החירות שלו שיש לה גבול אצל החירות של אחרים. בנוסף לכך התרבות שלנו משתקפת באמצעות השימוש הטוב שלנו כשאנחנו מבליטים את הדברים החיוביים ואת הביקורת הבונה. עלינו לסייע ליעדים האסטרטגיים של שלל המערכים במדינה שמביאים רווחה ושגשוג".

אחרי שנכנסו לשדה רגיש, חזרנו לקריקטורות שקשורות לישראל ושאלנו את אמנה האם היא לא חוששת מתגובות ביקורתיות בעיקר מהצד הפלסטיני לאור העובדה שהקריקטורות שלה אחרי ההסכם מאירות את ישראל באור חיובי למדי: "איירתי קריקטורות למען השלום ואני נושאת את האמונה שלי ואנחנו באמירויות נהנים מחירות מההערכה שהממשלה שלנו רוחשת לאזרחים באמירויות. היא מדרבנת אותנו להישגים והצטיינות במסגרת הכבוד והמוסר הנעלה. אני גאה באידיאולוגיה ובדרך של ממשלתי ואיני שמה לב למבקרים השליליים. אני מעריכה את הפלסטינים שמכבדים את הריבונות של ארצי מבחינת מדיניות החוץ שלה".

לסיום היה חשוב לקריקטוריסטית האמירותית לומר את הדברים הבאים בשיחה איתנו: "אני רוצה להגיד שהשלום הזה הוא מהלך אמיץ של שתי המדינות והעמים ואני מקווה שהוא יופץ בכל רחבי העולם". לצד פועלה של אמנה שמציירת למען השלום, סביר להניח שאנחנו נמשיך לראות קריקטוריות שליליות בהקשר הישראלי. אחרי הכל גם שם כמו בכל מקום אחר יש קרב על התודעה בין המנרמלים החדשים בעולם הערבי למחנה שעדיין רואה בישראל יישות ציונית כובשת ושטנית.