"מוחמד בן זאיד, יורש העצר של אבו דאבי הוא הממונה על השמדת האביב הערבי. הוא ניסה לעשות זאת בתוניסיה בעבר ועכשיו עושה זאת בלוב". את המשפט הזה שזכה לתהודה רבה בימים האחרונים אמר נשיא תוניסיה לשעבר אל-מונספ אל-מרזוקי. מי שבחסות הדחתו של זין אל-עאבדין בן עלי בינואר 2011 הצליח בהמשך לעלות לכס השלטון.

האמירה הזו מגוללת בתוכה את אחד העימותים היצריים והקשים שמתחוללים באזור בשנים האחרונות ובימים אלה יותר מכל בכמה זירות אזור. עימות בתוך הבית של הסונים. מחנה אחד עדיין שומר אמונים לאחים המוסלמים, המרווחים הגדולים של האביב הערבי לטווח הקצר. מחנה שנמנות עליו טורקיה וקטר.

בצד השני נמצא המחנה של סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובחריין. לא מחנה הומוגני לחלוטין, אבל הדבק שמאחד אותם לא פחות מהאיום האיראני הוא האיום האחה"סי, קרי חזרתם של האחים המוסלמים לזירה ולמוקדי הכוח.

העימות הזה החל כבר ב-2013, כאשר נשיא מצרים לשעבר, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, הודח בתוך שנה בלבד בידי שר ההגנה שלו, עבד אל-פתאח א-סיסי, למורת רוחם של קטר וטורקיה ולשמחתם של סעודיה, איחוד האמירויות ושות'.

אך בשנים האחרונות הוא הפך לגלוי ויצרי יותר מאי פעם. בימים אלה ממש מציינים שלוש שנים בדיוק לחרם שהטילו סעודיה, האמירויות, מצרים ובחריין על הנסיכות הקטנה והמרגיזה קטר בשל תמיכתה בארגוני טרור ובהתערבות בענייניהם הפנימיים. במילים אחרות תמיכתה בשלוחות האחים המוסלמים על שלל צורותיהן באזור ותחזוק ערוץ אל-ג'זירה הקטרי, הסדין האדום של אותן מדינות.

בשלוש השנים האלה היינו עדים לאינספור ניסיונות תיווך בעיקר של כווית ושל ארצות הברית ללא הועיל. החתול השחור בין קטר למפרציות האחרות פלוס מצרים חי ובועט ובתווך עוד שמן למדורה שנוסף בדמות פרשת העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י. ההוא שבותר באוקטובר 2018 בקונסוליה הסעודית באיסטנבול רק בגלל שביקר את בית המלוכה הסעודי ואת יורש העצר, מוחמד בן סלמאן. הפרשה הנ"ל ממשיכה עד עצם היום הזה להעיב על היחסים בין סעודיה לבין טורקיה שמאשימה את בכירי השלטון בסעודיה כמי שידעו על הכוונה לרצוח את העיתונאי הגולה.

המלחמה התקשורתית בין שני המחנות האלה בעיצומה. בתקופה האחרונה ביום בהיר אחד קמנו והתוודענו לחרושת שמועות בדבר הפיכה שלטונית שהתרחשה בקטר נגד האמיר, השייח' תמים. את השמועות מן הסתם קידמו פעילים ברשת מהמחנה המזוהה עם סעודיה/האמירויות. שלא תטעו המלחמה הזו פועלת לשני הכיוונים וכלי התקשורת של שני הצדדים מגויסת אליה באופן מלא. העיתונות הסעודית נגד ארדואן ואמיר קטר והעיתונות הקטרית והטורקית נגד סעודיה, איחוד האמירויות ושות'

אבל זו לא רק מלחמה תקשורתית. בלי ששמנו לב אחת הזירות הכי לוהטות בתקופה האחרונה באזור היא בלוב שמאז רצח אל-קדאפי ב-2011 לא רווה נחת. לוב מחולקת וחווה מאבקי שליטה שסופם לא נראה באופק בין כוחות מקומיים, אבל שמאחוריהם כוחות אזוריים ובינלאומיים. בשטח, בטריפולי במערב לוב יש את ממשלת הפיוס של עבד אל-פאיז א-סראג' שמקבלת תמיכה מקטר ומטורקיה. בצד השני של המגרש במזרח לוב אנחנו מוצאים את הגנרל ח'ליפה חפתר, שערק לארצות הברית מצבאו של קדאפי ועשה קאמבק בצל הכאוס. חפתר מקבל תמיכה מסיבית מאיחוד האמירויות, מצרים של א-סיסי וגם מרוסיה.

טורקיה בחודשים האחרונים העמיקה משמעותית את התערבותה בלוב. יהיו שיגידו על חשבון הזירה הסורית שנמצאת בהולד. אלפי לוחמים סורים שמקבלים תמיכה מטורקיה שוגרו לחזית בטריפולי כדי לסייע לכוחות הממשל בבירה כדי לבלום את המתקפה של כוחותיו של הגנרל חפתר שלפי שעה לא מצליח להשתלט על הבירה. לוב, כן לוב, נמצאת בימים אלה על ראש שמחתם של ערוצי הטלוויזיה של שני המחנות. מדינה עתירה במשאבי נפט ובעלת מיקום אסטרטגי לחופי הים התיכון.

המאבק הזה מגיע קרוב אלינו לזירה הפלסטינית. בימים האחרונים נחתה בישראל מטוס שהמריא מאבו דאבי ישירות לנתב"ג, בפעם הראשונה בהיסטוריה. המטוס הכיל סיוע הומניטרי שנועד לרשות הפלסטינית ולעזה בצל התפשטות נגיף קורונה. אלא שהרשות סירבה לקבל את הסיוע בטענה שלא היה תיאום. שבועות ספורים לפני זה מטוס טורקי נחת בנתב"ג עם סיוע ואז כן "היה תיאום". ההבדל הוא שבאמירויות נמצא שנוא נפשו של ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, מוחמד דחלאן, שהיה מאוד רוצה לראות אותו מחוץ לזירה. אותו דחלאן שמבוקש למשפט בטורקיה ואף הוצב פרס על ראשו (1.7 מיליון דולר) בגין השתתפות בניסיון ההפיכה נגד ארדואן ב-2016.

גם כשהשליח הקטרי, מוחמד אל-עמאדי, נוחת בנתב"ג זה לא מפריע כל כך לרשות הפלסטינית שהוא עובר דרך ישראל כדי להעביר סיוע לה ולעזה. אך כשזה מגיע לאמירויות, זה הופך לנורמליזציה עם ישראל. וכך שני הצדדים מטיחים אחד בשני האשמות בסגנון מי מנרמל יותר ופחות עם ישראל? הכל בעיני המתבונן. בעוד שבעיני הפלסטינים המחנה של סעודיה והאמירויות אולי מוכר את הסוגיה בשנים האחרונות, המחנה של קטר וטורקיה שומר כביכול על העקרונות וכל סיוע שלו מבורך.

וכמובן שיש את היחס לאיראן שתוקע טריז בין המחנה של טורקיה וקטר המזוהה עם האחים המוסלמים והמחנה של סעודיה והאמירויות. המחנה הראשון מואשם בשיתוף פעולה עם משטר האייתוללות בטהראן שהפך ליריב מר בעבור המחנה השני. דוגמה טובה לכך היה אפשר לקבל בסרטון אנימציה מושקע שהפיקה לאחרונה רשת אל-ג'זירה הקטרית שתיאר את מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, שחוסל בתחילת השנה, כגיבור. מכונת התעמולה של סעודיה והאמירויות מיד קפצה על הטרף כדי להראות שהנה הקטרים משתפים פעולה עם האיראנים שפועלים נגדנו.

העימות הזה בין שני המחנות שנמנים על העדה הסונית צפוי ללוות אותנו הרבה מאוד זמן ולהתרחב לזירות נוספות. יש פה דם רע, מאבקי שליטה וכוח והרבה כסף שמבוזבז כדי שמחנה אחד יוכל לגבור על המחנה השני. באופן אירוני גם במחנה המזוהה עם האחים המוסלמים וגם במחנה של סעודיה והאמירויות  מסתכלים אולי בקנאה על המחנה השלישי, המחנה השיעי, המזוהה עם איראן, שהצליח לאורך השנים באמצעות פרוקסי ושלוחות להתבסס בהצלחה בכמה בירות ערביות. מה שבטוח הוא שתוצאות העימות הזה יעצבו במידה רבה את פני האזור לטווח הארוך.